יום שבת, 19 בפברואר 2011

היום סבתא וסבא באו אלינו וחגגנו לך ולנדב יומולדת ועכשיו אוריה מספר:
אני אכלתי לחמניה ואכלנו ארוחה גדולה והכנו ארוחה גדולה ו...עשינו עוד משהו. בבוקר הלכנו לגן. אה, הלכנו לטיול, אה לא. אנחנו הכנו את הבורקס. ואז הלכנו לרמת הנדיב והיו המון אנשים אז לא יכולנו לעבור. הלכנו לעמיקם ועשינו פיקניק. אבא, אתה יודע שגם נגה חפר גרה בעמיקם? מה כתבת כאן? [אני: מה שאת אומרת לי]. עשינו פיקניק, זה מה שאמרתי. היה לי פצע. אוריה: לתמר, לא לי. תמר: תסתכל, זה הפצע הפצפון.
אוריה: אתה יודע מי עשה את נר? ענת וכל הילדים.
בוא נבחר כבר תמונה. אני בחרתי איזה תמונה. אה, חתול אני רוצה שתי, אה, שלושה תמונות. חתול, תנין,כלב. את כל התמונות האלה. [אני: תבחר אחד] אז אה, חתול. [אני: מה החתול עושה?] אתה כבר יודע, כמו שחתולים אמיתיים. עושים מיאו. אני רוצה חתול ורוד שיהיה בתמונה.
אני רוצה פיה. פיה שעושה ככה עם השרביט שלה:
אבא אפשר עוד אחד? אני רוצה את התנין וזהו. [אני: טוב, מה התנין עושה?] אוריה: [פותח וסוגר את הפה]
זה נראה כמו כריש אבל זה לא כריש. נכון?
זה לא הוגן, לאוריה יש שתיים ולי רק אחת. בינתיים אני בוחרת גם עוד אחת. אני רוצה תמונה של פיטר פן.
לי יש תנין וחתול. ורוד.
לי יש פיה ופיטר פן.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה