זה הוא דוד בץ. קוראים לו באמת עילם והוא גר בשוויץ. הוא יודע להרים מאוד גבוה ולצחוק. ולהפחיד. [אוריה] ורצים. כמו שבלול.
[אני] הוא נסע חזרה לשוויץ ויחזור רק בקיץ. [אוריה] עכשיו חורף. [אני] נכון.
[תמר] שיהיה לו כיף שם (קודם אמרתי מזל טוב)
[אוריה] אני רוצה לאחל לו שיהיה לו מתנה.
[תמר] שיהיה לו כיף נורא נורא נורא ואני אתגעגע אליו מאוד מאוד עשרים ואלף. שחפץ ביקרו.
[תמר] אין לו יום הולדת. אוריה - לא לאחל לו מתנה
[אוריה] אבל רציתי.
[תמר] אבא לא לכתוב מתנה. [אני] טוב.
[אוריה] רציתי לכתוב מתנה. [אני] טוב.

שקמנו בבוקר ביום חמישי אתם לא הייתם. [אוריה] אבא היום הלכתי לגן כי אני לא חולה היום
סבתא נצה סבתא נניצה ואכלנו ארוחת בוקר. סתם סתם לא אכלנו ארוחת בוקר זה היה ביום שבת. לא שבת התבלבלתי.
קוקל לקחה אותי לגן ואז עשינו כיף חיים אצל קוקל בבית. [אוריה] סבתא לקחה אותי לגן. סבתא ניצה פיצה.
שחזרתי מהגן היתה סבתא יעלה. שוב שבתא יעלה. וסבתא ניצה פיצה הלכה. וקוקל גם הלכה כבר לעבודה מזמן. ואכלנו ארוחת בוקר.
ביום שישי עשיתי מסיבת פיז'מות. הלכתי עם פיז'מות ונעלי בית. לא הכלתי עם שמיכה אבל הלכתי עם כרית [אוריה] אבא הלכתי עם כריש.
עוד מעט מחר יש לי כבר נס חג פורים בגן.
בים שישי אמא של אביב לקחה אותי לבית הזה לתל אביב ואז סבתא חיכתה לי שם הרבה הרבה הרבה. ואז עשינו כיף חיים.
[אוריה] סבתא יעלה לקחה אותי לגאנה
ואז נסענו לכפר ורדים. והורדנו נעלים. אני מגהקת.
[אוריה] בכפר ורדים היה סיפורים. סיפורים היה. ומה עוד? שום דבר. הכל היה. הלכנו לגינה עם הסוסים. טיילנו עם הסוסים. וסבתא שמה סדין עם פילים. זהו. הכל הכל.
שום דבר בא לי.
אכלתי פסטה עם מכוניאל. מכוניות. [תמר] אני אכלתי פתיתים. וגם קטשופ.
בבית של סבתא יעל אני אכלתי. אני לא יודע משהו.

אבא אני רוצה תמונה. אני רוצה תמונה של תנין

אני רוצה משהו ששיך למספרים. תקשיב טוב אבא: מספר שקוראים לו חמש! סתם סתם, אני רוצה לב אהבה:

הנה התנין שלי! הנה הלב שלי! לא זה התנין שלי! לא הלב שלי! לא התנין שלי! לא הלב שלי! לא התנין שלי! [עוד הרבה זמן]

תמר בשיר מרגש

הפעם תמר מקדמת את השלום ואת הדו קיום בשיר מרגש בשלל שפות:

אוריה בעבודה

הפעם - רק וידאו: אוריה בעבודה.