דוד אריה טייל בערבות רומניה כדי לחקור את מערכת הענקים
אוריה! זה לא נכון!
ואז הוא נתקע על ענן ומצא שם יהלום וראה שם ציפורים והוא צעק אליהם "הצילו! הצילו! נתקעתי על ענן!" והציפורים שמעו "הריעו הריעו קוראים לי חנן!" כתבת? [אני: כן]. ואז הוא ראה עורב. גנדרן. כתבת עורב גנדרן? אה, רגע, איפה היינו. ודוד אריה שאל אותו: "אתה יודע איך יורדים מכאן?" והעורב אמר: "פשוט עפים למטה". "אבל אין לי כנפיים, ואם אני אקפוץ למטה, אז אני אהפוך לפיתה" והעורב הלך משם.והענן שדוד אריה היה עליו אז בדיוק ירד גשם והוא התחיל להעלם. ואז דוד אריה נפל על מין הר מוזר שההר היה בעצם ענקית. היא אמרה לו שהיא תמיד חשבה שהבטן שלה שמנה מדי ועכשיו היא הבינה שהיא שימושית, שהיא יכולה להציל אנשים שנופלים מהשמיים. ודוד אריה הודה לה והביא אותה אל היהלום ולענקית הוא היה קטנטן אז היא זרקה אותו. ואז דוד אריה לקח את היהלום והיה מאושר.
זה עוד לא הסוף. ועכשיו רגע: איך קוראים לפרק השני? מה הוא כותב? מה כתבת?
אה כן. דוד אריה ואני ישבנו במרפסת, ואז דוד אריה התחיל להגיד לי שארבע השערות שלו הצילו אותו ממות.
לא! קודם הילד אמר לאמא שלו שהוא לא רוצה להסתפר כי היה יום רביעי ודוד אריה הגיע. "אני באמת לא רוצה להסתפר" אמר הילד. "אתה קרח" אמרה האשה. "אני לא קרח, השערות שלי הצליו אותי ממות" "באמת דוד אריה? באמת השערות שלך הצילו אותך ממוות?" דוד אריה ואני הולכנו למרפסת ודוד אריה התחיל לספר לי שהוא עבד פעם בערבות רומניה בקרקס.
והיה גמד שפעם אחת הוא הוסיף עוד תערובת בטעות כי הוא שכח אם הוא שם כבר תערובת. ואז נכנסתי לתותח, הוא הדליק, ועפתי על עת ונתקעתי עם קשר גדול עם השערות שלי. ואז בא שוטר עם מספריים ושאלתי אותו מה אתה עומד לעשות? והוא אמר לגזור את ארבע השערות שלך! לא! בשום פנים ואפן לא! הן הצילו אותי ממוות! ואז חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי עד שהשערות גדלו וכל פעם ירדתי קצת. עברו שנים, ובחורף השלישי כבר הגעתי עד הרצפה, ואז טיפסתי על העץ, פרמתי את השערות שלי והשתחררתי. ומה קרה אז? ובארוחת ערב אמא אמרה באמת ארבע השערות של דוד אריה הצילו אותו ממוות. אלה סתם סיפורים אמר ינון. זה לא סתם סיפורים, זה סיפורי דוד אריה. אין מה לעשות עם השערות שלך, אמרה אמא, נספר אותך מחר.
פעם אחת ישבתי על המרפסת עם דוד אריה וראיתי ג'וק ואז צעקתי הציליו הצילו! ג'וק! ואז דוד אריה אמר ממה אתה מפחד? זה חבר שלי. באמת הוא חבר שלך? שאלתי. פעם פגשתי מכשף שהפך אותי לג'וק אבל נורא לא רציתי להיות ג'וק וגיליתי שזה דווקא שימושי, אפשר לעלות לאוטובוסים, ולא צריך כרטיסים לטיסות ולחגיגות ועושים חגיגות בתחתית הביוב. ואז עברה שנה והמכשף חזר והפך אותי בחזרה לבן אדם. ואז בערב ינון ראה ג'וק והוא לקח מטאטא וניסה להרוג אותו ואז צפריר אמר "לא, אל תהרוג אותו, הוא חבר של דוד אריה" וינון רצה להכות ג'דוק והג'וק כבר הלך משם.
פעם אחת ישבנו על המרפסת אני ודוד אריה ואז דוד אריה התחיל לספר לי פעם אחת מפקח המשטרה של רומניה התקשר אלי. הוא אמר שיש שד שבולע את כל הסיפורים, ואת הזכרונות, וגם את החלומות. ומפקח המשטרה התחיל לבכות. ודוד אריה אמר לו אל תבכה אני בא מיד. ואז דוד אריה הפך לרואה ואינו נראה והוא חיפש את המערה של השד, ואז הוא שמע "הם, הן, הם, אן" וידע שהשד אוכל איזשהו סיפור לארוחת צהריים. הוא נכנס למערה ואמר "בוקר טוב אדון שד" והשד הסתכל ימינה ושמאלה אחורה וקדימה ולא ראה אותו בגלל שדוד אריה היה בלתי נראה. ואז דוד אריה התחיל לספר לו על הענן, ועל זה שהוא הפך לג'וק, ואז הוא כל הזמן רצה עוד ועוד, והוא לא ידע מה לספר, אז הוא סיפר על ילד שהשתעמם והשתעמם והשתעמם והשתעמם וישב והשתעמם והשתעמם והשתעמם עד שהשד נרדם ודוד אריה לקח לו מהבטן את כל הסיפורים והזכרונות והחלומות. ואז השד התעורר ואמר "אני רעב" ואז דוד אריה סיפר לו על שד את הסיפור שלו איך הוא לקח את כל הזכרונות איף הוא לקח את כל הסיפורים ואת כל הזכרונות והשד בלע את הספור ואז הוא נעלם כי הוא בלע את עצמו. סוף.
עכשיו תמונה!
זה עוד לא הסוף. ועכשיו רגע: איך קוראים לפרק השני? מה הוא כותב? מה כתבת?
אה כן. דוד אריה ואני ישבנו במרפסת, ואז דוד אריה התחיל להגיד לי שארבע השערות שלו הצילו אותו ממות.
לא! קודם הילד אמר לאמא שלו שהוא לא רוצה להסתפר כי היה יום רביעי ודוד אריה הגיע. "אני באמת לא רוצה להסתפר" אמר הילד. "אתה קרח" אמרה האשה. "אני לא קרח, השערות שלי הצליו אותי ממות" "באמת דוד אריה? באמת השערות שלך הצילו אותך ממוות?" דוד אריה ואני הולכנו למרפסת ודוד אריה התחיל לספר לי שהוא עבד פעם בערבות רומניה בקרקס.
והיה גמד שפעם אחת הוא הוסיף עוד תערובת בטעות כי הוא שכח אם הוא שם כבר תערובת. ואז נכנסתי לתותח, הוא הדליק, ועפתי על עת ונתקעתי עם קשר גדול עם השערות שלי. ואז בא שוטר עם מספריים ושאלתי אותו מה אתה עומד לעשות? והוא אמר לגזור את ארבע השערות שלך! לא! בשום פנים ואפן לא! הן הצילו אותי ממוות! ואז חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי עד שהשערות גדלו וכל פעם ירדתי קצת. עברו שנים, ובחורף השלישי כבר הגעתי עד הרצפה, ואז טיפסתי על העץ, פרמתי את השערות שלי והשתחררתי. ומה קרה אז? ובארוחת ערב אמא אמרה באמת ארבע השערות של דוד אריה הצילו אותו ממוות. אלה סתם סיפורים אמר ינון. זה לא סתם סיפורים, זה סיפורי דוד אריה. אין מה לעשות עם השערות שלך, אמרה אמא, נספר אותך מחר.
פעם אחת ישבתי על המרפסת עם דוד אריה וראיתי ג'וק ואז צעקתי הציליו הצילו! ג'וק! ואז דוד אריה אמר ממה אתה מפחד? זה חבר שלי. באמת הוא חבר שלך? שאלתי. פעם פגשתי מכשף שהפך אותי לג'וק אבל נורא לא רציתי להיות ג'וק וגיליתי שזה דווקא שימושי, אפשר לעלות לאוטובוסים, ולא צריך כרטיסים לטיסות ולחגיגות ועושים חגיגות בתחתית הביוב. ואז עברה שנה והמכשף חזר והפך אותי בחזרה לבן אדם. ואז בערב ינון ראה ג'וק והוא לקח מטאטא וניסה להרוג אותו ואז צפריר אמר "לא, אל תהרוג אותו, הוא חבר של דוד אריה" וינון רצה להכות ג'דוק והג'וק כבר הלך משם.
פעם אחת ישבנו על המרפסת אני ודוד אריה ואז דוד אריה התחיל לספר לי פעם אחת מפקח המשטרה של רומניה התקשר אלי. הוא אמר שיש שד שבולע את כל הסיפורים, ואת הזכרונות, וגם את החלומות. ומפקח המשטרה התחיל לבכות. ודוד אריה אמר לו אל תבכה אני בא מיד. ואז דוד אריה הפך לרואה ואינו נראה והוא חיפש את המערה של השד, ואז הוא שמע "הם, הן, הם, אן" וידע שהשד אוכל איזשהו סיפור לארוחת צהריים. הוא נכנס למערה ואמר "בוקר טוב אדון שד" והשד הסתכל ימינה ושמאלה אחורה וקדימה ולא ראה אותו בגלל שדוד אריה היה בלתי נראה. ואז דוד אריה התחיל לספר לו על הענן, ועל זה שהוא הפך לג'וק, ואז הוא כל הזמן רצה עוד ועוד, והוא לא ידע מה לספר, אז הוא סיפר על ילד שהשתעמם והשתעמם והשתעמם והשתעמם וישב והשתעמם והשתעמם והשתעמם עד שהשד נרדם ודוד אריה לקח לו מהבטן את כל הסיפורים והזכרונות והחלומות. ואז השד התעורר ואמר "אני רעב" ואז דוד אריה סיפר לו על שד את הסיפור שלו איך הוא לקח את כל הזכרונות איף הוא לקח את כל הסיפורים ואת כל הזכרונות והשד בלע את הספור ואז הוא נעלם כי הוא בלע את עצמו. סוף.
עכשיו תמונה!
 |
| דוד אריה שהפך פעם לג'וק |
 |
| האבן היפה שהוא מצא |
